גני גנים

מרגישה את השמש דרך קרומי צבע עדינים, נייר עורי מתמתח לאט

באיזה צבע אהיה השנה? הסקרנות מדגדגת לי

כל יום השמש באה לקצת יותר זמן ומחממת את הלב שלי יותר דקות

רדפתי אותה כמו משוגעת כל החורף להרגיש שאפשר, או שאי אפשר או שאפשר או שאי אפשר ועכשיו

זה כבר חזק ממני וזה שם וכמה שאגיד שאי אפשר שזה ימית אותי בסוף אני לא יכולה לעצור את התקדמות החיים שבי מתרכבת בנימיי ההבנה שהמימוש יקרה, אם ארצה או לא, שהוא בלתי נמנע שאולי אני והלב רצינו להשאר ככה להתחמם רק מעט, סגורים בשמש החורפית השקרנית אבל אנחנו כבר שם אנחנו כבר אחרי כבר חווינו את זה בתוך הגוף את מה שהולך לקרות אני נפתחת מעט כל בוקר עלים מקומטים מחפשים קרני אור מנצנצים חדשים שכובה בדמיונות המים בתוכי זעים עם המחשבות מתנפצים בי וכל גופי כּמֵהּ להפתח לכל אורכו ופנימיותו הלב הגעגוע שבבטן בין הרגליים בתוך מרגישה את הכל נפתח בכפות הידיים פתחים גדולים ועגולים מבקשים לשאוב אל תוכם אור ואהבה להתחמצן עם השמיים ​ רטט ידיים לבבות עלים גבעולים שורשים מבפנים מבשיל בי הצוף זה עושה בי גלים גלים של מתיקות אני נחה בשקט שבין גל לגל ערה למרווח

ובתוך השקט, שהמילים מיותרות בו, שומעת את האדמה שומעת אותה מבקשת לספוג ממני את החומר הטוב הזה להיווצר להיוולד להיברא להגשים את העונג כבר. שאני, עצב קטן במערכת העצבּים והעצבוּת הגדולה שלה, ארגיש בו בכל גופי והיא, בקצה גופה הענקי תאנח בשמחה ובהתפרקות ותגיד לעצמה, בשפת האדמות הגועשות, עכשיו אני יכולה למות אני יכולה למות

תאים של תוך כורעים ונכנעים לגעגוע מבקשים להפתח להנגע מושכים פנימה את כל העולם וכל העולם בתוכי קוראת לו. וכל הכאב המתוק הזה הוא דופק קירותיי

שיר עובר קרוב, ציוץ רחוק ומוכר מתגעגע המימוש קרוב כל כך מפחיד כל כך להפגש להכנע למה שהעולם יביא לתת לו להפתיע אותי שוב לנשום את זה שוב לבקש את יונק הדבש שיבוא אלי וידע אותי כבר אני לא יכולה יותר

לחכות משתגעת מהשמש ומכל השפע הזה ריחות הפריחה הזרימה של המים האינסופיים הצוף המציף האדמה הרטובה הכמיהה שלה לחוש

אהבה

נִגְשֶמֶת מתקשה בתוכה הופכת מאנרגיה ליצירה מפוארת של הטבע ואז מתה עם חיוך עלעלים צבעוני. אני נפתחת ופורחת.

I'm flying away Running like the wind As I chase the sun Up spinning around Circles in my mind Sailing over ground (Chase the sun - planet funk)