למי שייך החופש?

מה זה חופש בכלל? מה זה חופש בשבילכם? סביב שולחן ארוחת הערב אנחנו מגישים גם את השאלה הזו, מידי פעם, לא צריך להגזים עם היותר מידי אבל אנחנו מגוונים נושאי שיחה כך וגם הבדיחות של הילדים שכבר חוזרות על עצמן עד שהחלטנו למספר אותן :). נראה שזה מניפסט שימשיך להתגלגל איתנו ולהתהוות ואולי עוד יחזור וישתכלל ויתפרסם שוב. להלן סיכום הדברים עד עכשיו: חופש זה לקום מתי שמתעוררים (לפעמים זה לפני הזריחה אבל זה לא כי צריך, זה כי קרה), ללבוש מה שרוצים, או שלא (הבנים העבירו את רוב הקיץ בלי חולצות, תמר בלי בגדים בכלל, אני בלי חזיה, חזייה בקיץ???). חופש זה שאפשר לא להסתרק, להפריע שיער, להתפרא, לגדל ולגדל מי שיש לו על הראש מי שיש לה על הרגליים, מי שיש לו בזקנקן. להתמרח בחול, בעפר, בבוץ, בצבעים. לשכוח איזה יום היום להרגיש ששבת אבל לא להיות בטוחים. להיות חופשי ממסגרת, מבית ספר, ללמוד מכל הבא ליד, לטפס על עצים במקום לקרוא כי זה מה שעכשיו חשוב לי. להיות חופשיים מלוח הזמנים המוזר ביותר הזה של עשרה חודשים שנת לימודים, שישה ימים בשבוע, 6 שעות ביום שתי הפסקות, שלושה כריכים וּפרי ב-פ' רפה. תשלום דגש. תשלום ארנונה. תשלום חשמל. תשלום מים. תשלום חניה. תשלום בקשיש לחיים האלו שיקחו אותי כבר בחינם. להגיד הרבה כן, גם אם לא בא לי שיראו כל הזמן סרטים או שיאכלו שוקולד חטיפים נקניק סלמי זוגלובק אבל כן כי כן כי מה זה לעומת נצח של כן שיאכל סנדביץ' טונה עם נוטלה, נקיקיה עם ריבה וכל מה שהוא מצליח להעלות על דעתו והוא מצליח ואני מרשה כי חופש

להרגיש את מה שמרגישים ללא סירוס ללא ריסון להרגיש במלואנו כי מותר. לגעת. להרחיב גבולות של יש, של אפשר, של מותר, לגלות ארצות חדשות של הדברים האלו, לגלות אנשים כמו נוף של ארץ חדשה. לדעת את עומקם טופוגרפיותם, מרכזיותם, החיבור הנוצץ שלהם לשמיים ולארץ. לאהוב. כי ומותר ומותר לאהוב.

חופש לשנות את דעתי להודות בטעותי להתבלבל. להיות בעצב פתאומי, לא מוסבר, לקנא, לכעוס, להיות לגמרי לא בטוחה ולא יודעת ולא החלטית. להיות חופשיה מלשפוט את עצמי על כל דבר שאינו בסדר המסוים שמישהו קבע להתבונן. לבחור ממה לחיות, לבחור מתי להתעסק בזה ומתי לא. למצוא פתח בסבך אלונים צעירים ולשבת שם בלי זמן ודעת ולהקשיב ולהפליג במחשבות. לגור על ההר הזה ועל ההר ההוא ולזוז קצת ימינה כדי לראות יותר טוב את השקיעה מהחלון. להתחבר ואז להפרד מבלי להקרע אלא רק בלהתראות שוב מתישהו. חופש להשתעמם, להשתעמם עד מוות, להיות בכלום, לא לעשות אפילו שיש רשימה לשרוף את הרשימה כמו שדני לסרי אמר שבודהה אמר: "הזמן יקר מדי מכדי להשתמש בו לעשות דברים".