החיים עצמם.

כאן בבייתי אל מול מירון אני צופה מידי יום איך העננים מטפסים על ההר ממערב, כמו רכבת ילדים, וגולשים במזרח ומתפזרים ואז עוד פעם, כמו גן...

פעם, בימים של קהות חושים והתחממות יתר.. נגיד.. מאי 2019, אני סוגרת שש שביעיות שנים בחגיגיות אנתרופוסופית שסתם אימצתי לעצמי לרגע, צוללת...

התותים מבשילים על העצים. פרחי הכליל מרבדים שטיחים סגולים מהפנטים כמו הילות של חלליות על האדמה. בימים חמים ממש הרמפה נפתחת לכל היום...

מה בין אדם למקום ביום הכיפורים אנחנו חונים לחוף הים, בין אכזיב לבצת, בחניה "הקבועה" שלנו (כבר פעם חמישית העונה). זו חניה מושלמת במושגים...

הכאבים לאט נספגו או הודחקו, חזרו לפרופורציות שלהם ונראו יותר כמו תנודות גוף של מתח, השתעלות השינויים, רטטים של כיוונון מחדש. בקיצור,...

עוד לפני שהתהוותה המסעית והתגשמה בתוך חיינו צלצל עודד והודיע שהם נוסעים בקיץ לשלושה שבועות ואנחנו מוזמנים לשמור להם על הבית והגסטהאוס....

ממש בעדינות הן מתקלפות, הקליפות. הן מתייבשות לאיטן, הדם הזורם בהן כבר לא מפעים אותן, כבר לא דופק כמו בעבר, חלוש. הן נשארות דבוקות בקצה,...

לא, אין צורך לעמוד לכבוד המאורע, אמנם הכרזתי על מהפכה, אבל הכל קורה בקטנה ובצעדים הססניים כיאה להפיכה בטוחה. וכל ההישגים הם כנראה דברים...

יש לי ציפורים בראש הן עפות הן עפות יש לי ציפורים בראש הן יפות הן יפות לפעמים הן מביאות לי אגל טל או פרוות שועל מתוך היערות הן שרות...

יש אנשים שמטפסים על הרים יש אנשים שצונחים מגבהים יש אנשים שרוכבים על סוסים ויש כאלה שגומאים מרחקים אבל אני אוהב להיות בבית עם התה...