מהפכת התזונה הקטנה שלי

לא, אין צורך לעמוד לכבוד המאורע, אמנם הכרזתי על מהפכה, אבל הכל קורה בקטנה ובצעדים הססניים כיאה להפיכה בטוחה. וכל ההישגים הם כנראה דברים שכולכם עושים גם ככה. אז אפשר לשבת. למרות שלעמוד לכבודי זה אקט נחמד ואם בא לכם - תמשיכו. אז כן, יש לנו עדיין קטשופ במקרר, ונוטלה במזווה ואני צועדת בדרך היפה הזו צעד קדימה שניים אחורה סקובידו. לפעמים שניים קדימה ואחד אחורה. לפעמים זה ירידה לצורך עליה ולפעמים זה בספירלה, כלומר רק נראה שאנחנו הולכים אaחורה אבל במימד אחר.. דווקא עלינו (כבר דובר פה בעבר על ספירלות לא?). כל העניין הזה של תזונה יותר בריאה בשבילנו לא התחיל מתישהו, אני רק זוכרת שלפני הטיול חשבתי שבטיול הגדול נאכל בריא. אז כשהיינו בטיול לגמרי לא עפתי על הבריאות שם. הילדים טיפחו את אהבת הנקניקיות שלהם לדרגת-על ואכלו עם ארוחת הבוקר כשהיה בנמצא, ועם תבליני סין כמו מונוסודיום גלוטמט כשהיה בנמצא ועוד כהנה. מצד שני אכלנו טרי כל הזמן ואוכל מערבי היה אבל לא תמיד נגיש כל כך, ולא החזקנו נשנושים ומקרר - כך שכמות הפיתות לחם מתוקים הייתה מזערית יחסית למה שיש לנו בפריזר בכל רגע נתון. אם לפני כן, ניר היה איש המטבח, קרתה מהפכונת קטנה ממש ונכנסתי גם אני לעמוד יותר מול השיש אחרי שחזרנו, סתם כי ככה יצא. המעמד חייב והתחלתי ביישום כל מיני דברים שהחלטתי שהם נכונים לנו. מטרת העל: לאכול יותר ירקות ופירות. להפחית פסטות וקמחי חיטה. להפחית סוכרים (אין לי מושג מתי זה יקרה..), לטפח את פלורת הבטן של המשפחה לאוכלוסיה שמחה וחוגגת (בהשראת הספר המוצלח "תחושת בטן" אולי תהיה סקירה בהמשך). אז מה נשתנה: אם פעם אכלנו כמה ארוחות פסטה בשבוע וכמה אורחות אורז ואולי גם פתיתים בשביל לגוון. היום אנחנו בעיקר על אורז. ויש פסטה פעם בשבוע. אני משתמשת באורז לבן ומשלבת בתוכו שליש של אורז מלא. יש ארוחות שאנחנו אוכלים את האורז ככה עם עוף מוקפץ בשלל צורות וירקות (עוף ברוקולי, עוף ברוקולי וקשיו, עוף אננס, עוף פטריות-סלרי-גזר, עוף סוף, עוף פולקע ושניצל. לרוב אני מכרסמת אחרי הילדים את שאריות הקשיו-ברוקולי-אננס-פטריות-סלרי-גזר כנראה שהם לא יכולים לעכל את כל הטוב הזה.. מסכנים ). מה שהפך למאכל מנצח הוא אורז מוקפץ, לא רק שהוא מחזיר אותנו מיד למזרח אם קצת עוצמים עיניים (סויה וררוטב דגים הידד), המתכון מחייב שימוש באורז קר מאתמול או שלשום, וזה כידוע מה שאני מתמחה בו - שיחזור והחייאת אוכל משלשום. תמר הפליאה לקרוא לאחת המנות שלנו "עוף מאתמול" אפילו שבדרך כלל היא כוללת את העוף מהיום מהסופר, אבל בכרגיל שלה היא הפנימה את הלך הרוח בבית.

לאורז המוקפץ אני מוסיפה כיד המלך תירס, אפונה, גזר גרוד, ג'ינג'ר גרוד, שורש כורכום גרוד, בצל שום, ביצה ועוף (מתכון יצורף) וברוב המקרים הצלחות נקיות חוץ משתי צלחות עם שאריות אפונה. כמו כל שילוב בין מאכל מנצח לילדים, אם אוכלים אותו פעמיים בשבוע במשך כמה חודשים - אפשר לצפות לטרוניות שעמום כשהוא מופיע על השולחן. אנחנו עכשיו בשלב הזה כמובן. החיפוש אחר הלהיט הבא החל.

בהשראת הבלוג של ורד לב הנהדרת אני מקבלת כל מיני רעיונות לשלל דברים שנראים לי בריאים למשל, עוד כשהיינו בתאילנד נתקלתי בפוסט שלה על המשחק "מלך הירקות" שהוא גרסת סולמות ונחשים המתגמלת על אכילת ירקות מלוא השולחן (יש לך עוד תור). בעקבות המשחק האלוף הזה הילדים הכירו טעמם של ירקות "מוזרים" כמו צנונית, כוסברה, פלפל ירוק ואני לא זוכרת עוד מה דחפנו להם כשלא היה לנו את הירק המצויר בתמונה. וארוחת הערב הפכה לחגיגה של תחרות ה'מי אוכל הכי הרבה ירקות שכל אמא פולניה היתה ישר מתעלפת ממנו מנחת'. מלך הירקות האתר הרשמי

יש משפחות שכל ארוחות הערב שלהן אותו דבר (חלומו הרטוב של ניר) ויש משפחות שאין כזה דבר ארוחות קבועות. גם אצלנו רוב הארוחות מחליטים מעכשיו לעכשיו ולעיתים קרובות מידי יוצא שיש חמש ארוחות שונות על השולחן. אבל משהו כן קרה פעם - נוצרה ארוחת שבת בבוקר בהשראת התרמילאות (עוד לפני שהילדים נתרמלאו). מידי שבת קמנו לחיתוך פירות העונה בשילוב יוגורט וגרנולה. וזה היה כיף ורוב הילדים שיתפו עם זה פעולה. מאז שחזרנו מהטיול הארוחה הזו הפכה לארוחת הבוקר הקבועה שלנו (!!!) (למי שאוכל ארוחת בוקר בבית). למעט כמה ימים קרים בהם שליקת יוגורט מרגישה כמו הכנסת הושט לחרדות קור, אנחנו די מסתדרים על הארוחה הזו מידי בוקר. ולכן, צעד נוסף במסגרת המהפכונת שלי, התחלתי להכין את הגרנולה בעצמי ואני סופר גאה על כך. גם הגרנולה היא מפוסט של ורד לב, השראה שכמותה. כן כן אני מכינה 3 ק"ג גרנולה פעם בחודשיים. מחיאות כפיים לי.

כל מה שעכשיו נכנס אצלי לקטגוריית 'רעל נורא טעים': חטיפים, סוכריות גומי (פייכככ איך הם אוכלים את זה?), נקניקיות, 2 minutes נודלס מקבל את הסיסמה: "אנחנו אוכלים את זה רק בטיול". אנחנו בית שאוהב מתוק אבל כרגע, רק כי ככה זה פשוט קורה. המתוקים הם מתחום העשייה העצמית ולא הקנויה. זה כנראה פחות חומרים משמרים אבל עיקר השיקול והלמה-זה-יצא-ככה הוא שאופן ההכנה משלב את הילדים בשלל צורות מלכלכות: לישת בצק ומשחק צורות, ריבים מנפצי חלונות על מי מכניס את כוס הקמח למיקסר ומי את הביצים ומי היה קודם ומי עומד על הכסא ומי על המדרגות, וכן ליקוק נהנתני של קערת המיקסר בסוף התהליך - או מה שאני קוראת לו - למידה.

אז בתפריט המתוקים שלנו מככבת כמובן עוגת השוקולד הכי פושטית שניר שידרג עם שוקולד צ'יפס מריר. לעיתים, בזמנים של נדיבות לב עצומה של שחר, הוא מוכן לוותר עליה ואנחנו אופים עוגת דבש במקום, וכשלא אכפת לי מה הילדים רוצים - עוגת תפוזים קוקוס מהירה. עשינו הרבה זמן עוגיות גרנולה צ'יפס קוקיז מעולות שנעמה טרחה להעביר קיץ שלם בלמצוא את המתכון המושלם שלהן. אכן כך. הלהיט החורפי שהמשיך את הגל הזה היה עוגיות ג'ינג'ר דבש שמילאו את כל הבית בריח כל כך טוב שלפעמים הכנתי אותן רק בשביל הריח. וכעת בפסח אני עוברת לשלב הקוקוס. הכנתי קוקוס בחלב מרוכז, מעדן בהשראת סבתא רחל. כן, נו, חלב מרוכז עתיר סוכר ומשמנים אבל לחלק מהכדורים הוספתי אגוזי ברזיל ושקדים שעושים את הקסם הזה שזה נהיה בריא וגם, כמו שאמר איזה חבר שלי פעם, לא קוהרנטי. אוהבת לא קוהרנטי.

האתגר הבא הוא להפוך את המג'הולים לכדורי קוקוס תמרים (done). להוסיף מיצי פירות ושייקים של ירקות, גלידות תוצרת בית (במקרה הכינותי מראש המון תותים קפואים, עכשיו זה זול - כדאי לכם).

בעצם, היה בא לי לפרסם תמונות יפות של אוכל לכבוד פסח חג שמח