יש לי ציפורים בראש
יש לי ציפורים בראש
הן עפות הן עפות
יש לי ציפורים בראש
הן יפות הן יפות
לפעמים הן מביאות לי אגל טל
או פרוות שועל
מתוך היערות
הן שרות ומנתרות בשביל
וחושבות הן שאני דחליל.
יש לי ציפורים בראש...
לפעמים הן מביאות לי כובע קש
או חלה של דבש
מתוך הכוורות
הן שרות ומנתרות בשביל
וחושבות הן שאני דחליל.
יש לי ציפורים בראש...
לפעמים הן מביאות לי מרחוק
דובדבן מתוק
או סוף מנהרות
הן שרות ומנתרות בשביל
וחושבות הן שאני דחליל.
אם דחליל אנוכי, אני מאותו הסוג שהציפורים דווקא מחבבות, אותו דחליל חומל שהן מוצאות בו בית, אם ואחות ונכנסות תחת כנפי. ואם עץ אני ולא דחליל, אני ברוש לבדו כנראה גם אותו הברוש שמארח את המקהלה העליזה וחוטף מהן כאב ראש. ועדיין ברוש לבדו מול אש ומים וציפורים אינספור שמשגעות אותו.
הציפורים שרות לי על בית ומביאות לי סוף מנהרות לבנות לי את הקן ואניצי פרוות שועל לרפד את ביתי… ורעיון הבית נבנה ונפרק לפרקים ולמפרקים ובית חלומותי אשר על ראש גבעה מקבל דמויות וציורים ומיקומים שונים ומשונים והאפשרויות רצות בי והחלומות לא מסתדרים בבבלגן, כי אם נדחפים כולם ביחד וצועקים: "אני הייתי קודם" ו"אני רק שאלה". האם אפשר הכל ביחד ללא מחולל זמן. וכמה אפשר להתפצל כשאתה מנסה לייצר משפחה יציבה ובלתי מטולטלת למשעי. דבר אחד נשאר קבוע בכל בתי החלומות על הגבעה או על החוף או על גלגלים- זו צריכה להיות צורת חיים שמאפשרת נדודים קבועים, עם הבית או לסירוגין בו. הציפורים מפלבלות בעיניהן. או קי. אומרות הציפורים לא הגעת למסקנות מרעישות בנושא בית על צורתו ומיקומו, אולי מחשבות על חינוך יעזרו בתקיעת היתד הראשונית, בתפיסת אותו קצה חוט חמקמק הליומי. הציוצים והצפירות ממלאים לי את הראש, חדשנות חינוכית והשראות מנתרות אלי מכל עבר ואני פוחדת לאחר את הרכבת, רכבת האקספרס לשמחת הלימוד, לסקרנות פורצת דרך, למחשבה חופשית. לפעמים הילדים הם רק התירוץ בתוך אפשרויות החינוך החדשות הצבעוניות והמבריקות אני רוצה למצוא לי מערכת מדשנת הורים, שכן שורשיי צמאים למים. הענפים שלי, עליהם יושבים ילדיי רוצים להימתח ולהרחיק ראות, לפתוח בפניהם את הנוף, גם בפניי, את הנוף שרציתי לראות ולא היה שם. אך אני שרגילה להשקות עצמי ממיימי גופי, גרוני ניחר כבר ועורי חרב ומתקלף, משוועת לטפטפות הללו, לפעום עם הלב עמוק בטל. הציפורים מגלות את בריכות המים ומנקרות בהן, שוקטות וגומעות להן בעוד אני קופצת לי בשלוליות מכמיהה לכמיהה. שואלת את נפשי לנחות. ומה עושים עם המעשים הציפורים מקשות. מה את עושה עם עצמך מלבד מכבסת תולה, בושלת בישולים זוטות של: בריאות, חינוך, שינוי דפוסי חשיבה, הפיכת פחדים לאהבה וקש לזהב וכיוצא באלו דברים שלא מכניסים כסף למשפחה ועל אף שנראה שמקדמים אותך, לאט, לאיזשהו אני רצוי, האני הזה רוצה להתקדם בעוד מגוון תחומים של החיים עצמם. להתקדם, לא סתם פירואטים.
רוצה ללמוד המון דברים ולחיות חיי משמעות וגם להביא שלום עולמי או לפחות אזורי בלי להיות מלכת יופי או אפילו מלכת החן, אשמח לחביבת הקהל חביבות רבות אני רואה סביבי כולן ממלאות אותי השראה וקנאה ואני כמותן רוצה להתחבב להעביר מכוחותיי הלאה לקהילה, לנשים, לטף לכל דיכפין. היי ציפורים השיבו לי את כוחותיי. אציו כוחות. בתחרות הציפורים המטרידות זוכות ציפורי החרדה שלי שמחשבות את קיצי לאחור עם כל מכאוב חדש ו/או ישן, או סתם גירוד, קילוף, גילוף, טנטון. אני כולי גוש חרדה רוטט שבטוח שמשהו גרוע עומד לקרות לו ולבטל לו את כל התוכניות.. והמילה הגדוילה הזו - להיכשל. והציפור-לקס קורץ לי מן המדף, שם הנחתי אותו. מידי פעם אני מביטה בו שואלת לתשובה. הרופאות ממליצות אבל אני מחכה. לא יודעת למה. לפעמים זה עובר. לפעמים הציפורים מסתובבות הציפורים מסתובבות שמח פה ושמח שם ואני מצילה את הרגליים שלי. לרגע. בתוך הציף ציף שריק שרק בולבולבול בול ביל בל בל בל ללללה של הפיד שלי, של כל מה שעכשיו אני מכירה, של כל אפשרויות הבחירה. צריכה קצת שקט נטול גירויים. פוקוסינג פוקוסינג ושלווה פנימית ואז אולי תרים כנף הציפור הקטנה שבלב והיא תעשה בי מנגינות.
Birds don't just fly, they fall down and get up" Nobody learns without getting it wrong I won't give up, no I won't give in 'Til I reach the end and then I'll start again No, I won't leave, I wanna try everything ..."I wanna try even though I could fai
