עושה דרך (make way)
ממש בעדינות הן מתקלפות, הקליפות. הן מתייבשות לאיטן, הדם הזורם בהן כבר לא מפעים אותן, כבר לא דופק כמו בעבר, חלוש. הן נשארות דבוקות בקצה, תלויות על בלימה ואת אינך יודעת אם את כבר עזבת אותן או שאת עדיין בהן ובכלל איפה את, הרי קודם הקליפות האלו היו לגמרי את ומה עכשיו? את לא הבחוץ ולא הבפנים, את אי שם בין הקליפות מנסה למצוא את אותו קול אמיתי שפעם מזמן, כשהיית קטנה הוא היה לך טבעי, הוא היה צלול, הוא היה ללא מחשבה נוספת והוא לא היה עטוף במה שאת רוצה שיחשבו עליך. אני חוגגת עכשיו את גיל ההתבגרות ההפוך, הוא הפוך מגיל ההתבגרות ההוא הישן המתוקשר, שבו התעוררתי לראות את האחרים ולהחשיב אותם, להקשיב למסביב ולתת לו להטות את ערוץ הנחל שלי ולגדול איתו. להופיע ולהציג את עצמי שתעשה להם ואוו. לשיר את השיר שיביא לי אהבה, להלחם. אני מתעוררת משם, אני חוזרת להיות הר שיושב לו אי שם באויר הצח, נושם ושומע ציפורים, עץ שמשתרש, שמלבלב. אני חוזרת לשם, להיות יחפה, לבוא בידיים ריקות. לא יודעת איך עושים את זה.
בכל דור ודור חייבת אישה למצוא את קולה הפנימי ולהגיד אותו לעצמה ולבתה ולבני ביתה ולכל דיכפין ודיכפינה. ואותו קול פנימי לעתים חבוי תחת הרבה קליפות שהן את והן שהיית והן שתהיי והן האמא שבך והן האמא שלך והן הכולם. ואת רוצה שילדייך יצייצו בקולם הפנימי ויזהרו מבעד לקליפות ובאותה נשימה את מערימה עליהם (תרתי, אך לא בכוונה) את קליפותייך ופחדייך והם מאמצים אותם לגופם ומתעטפים בהם ומה עם הקול שלך ומה עם הקול שלהם. בתוך צבעוניות הדיסני של סרטינו, אני שולה את ההדהוד הזה שפתאום נראה כמוני, כמוהם. הילדים שנחבטים בהוריהם כי הם רוצים לחיות את החיים בלי הקליפות, בלי הפחדים והעיטוף הזה "זה לא נקרא לחיות, זה נקרא רק לא למות" (eep 'הקרודים'), והם מכבדים את הוריהם כי ככה כתוב בתורה ובחברה ועל כל הקירות והם מנמיכים את הקול שצועק שצריך לצאת אל האוקיאנוס וצריך לעשות את כל הדברים שפוחדים מהם, שהם מנוגדים למסורת של שנים, שהם חדשניים ומוזרים ומאוד לא בטוחים, כי זו הדרך וזה מה שמניע את העולם בסופו של דבר. ככה מולאן ופו הקונג פו פנדה ומרידה האמיצה וג'ודי מזוטופיה והיקאפ מהדרקונים וזה לפני שהזכרתי בכלל את כל הגיבורות והגיבורים שאין להם בכלל הורים לחבוט בהם (כמה פשוט זה אז). ומואנה, הו מואנה, שכל שיר שלה ושל אימותיה ואבותיה הוא יצירת מופת של מהות אני, וכל שיר מתנגש בי עם האמא שבי והילדה שבי וזה כיף גדול כל העצב הזה :)
בלי שאבין את כל האנגלית ובשילוב הג'יבריש שבו אנו שרים את השירים בקולי קולות בבית, באוטו and where ever we may roam, הקול מתרגם לי את התורה החדשה ישנה. ואני כותבת לי את מה שהתורה מורה לי מתוך השיר. ואני מקלפת את קליפת הלבה שהתמצקה עלי, והלב חוזר למקומו, אני מניחה את ראשי על אמא אדמה (טה פיטי) ויכולה לנשום כמו אלה גדולה.
הנה אני עפה על הסרט המעולה הזה. גילוי נאות: יש כאלו שיעדיפו להפסיק לקרוא פה, כי בחלק הבא אני מג'ברשת את מה שאני מבינה משירי מואנה.. אאההממ.. יכול להיות שלא מתאים לכולם, בעיקר מי שסרטי דיסני ושות' עושים לו פריחה. לנשים בהריון ולבעלי לב חלש דווקא יכול להואיל. :) על אחריותכם ###לא מכיל ספויילרים### ##עלול להכיל קלישאות##
Where you are שירו של אבא של מואנה, הצ'יף של האי מוטונוי, המסורת, הביטחון והכפר שאין בשביל מה לעזוב. נקרא גם where you are במקום שאת. ואצלנו קוראים לו make way. מומלץ להשמיע את השירים ברקע.
מואנה כדאי שתדעי, שהכפר בו את נמצאת, הוא כל מה שאת צריכה. המסורת היא בראש מעייננו ואין צורך בדברים חדשים. אצלנו חולקים בכל ומכינים הכל בעצמנו, מתבדחים וקולעים סלים, דגים דגים בים ... מואנה: אני רוצה לראות (וגם - אני רוצה לים). מואנה אל תלכי, הישארי כאן ועכשיו, אנשינו צריכים אותך כמנהיגה. יבוא יום שתסתכלי סביב ותביני שהאושר נמצא.. בדיוק איפה שאת, איפה שאנחנו. סתכלי על הקוקוסים ועל העצים, אנחנו משתמשים בכל חלקי העץ. זה כל מה שאנחנו צריכים. מכינים רשתות מהסיבים, שותים את המים המתוקים שבפנים, משתמשים בעלים לאש ומבשלים את הבשר בפנים. האי נותן לנו את כל מה שאנחנו צריכים .. ואף אחד לא עוזב כאן נשארים, אנחנו בטוחים ומסופקים , כשאנחנו מסתכלים על העתיד - אנחנו רואים אותך. את תהיי בסדר, תלמדי כמו שאני למדתי שאת חייבת למצוא את האושר במקום שאת נמצאת. אקצר את דברי הסבתא "המשוגעת": ... הקשיבי למה שיש לאביך להגיד אבל זכרי שיש גם את הקול שלך. ואם הקול מתחיל ללחוש לך לעקוב אחר הכוכב הכי זוהר, מואנה הקול שבתוכך הוא מי שאת. ידה ידה ההורים ממשיכים ללהג כמה הקוקוסים מהממים, מואנה משתכנעת שהאושר נמצא בביטחון ובמסורת: אז אשאר, בייתי ואנשיי מסביבי וכשאביט למחר הנה אנחנו שם. אוביל את הדרך, אתן לאנשיי להדריך אותי, נבנה את העתיד שלנו יחד (איפה שאנחנו), כי כל שביל מוביל ל..(איפה שאנחנו כבר), אני יכולה למצוא את האושר (איפה שאנחנו, איפה שאנחנו כבר).
שיר הקול הפנימי של מואנה, נקרא גם כמה רחוק אלך או איך שתרצו לתרגם How far I'll go: אני עומדת פה על קצה האי, מאז ומתמיד, לא תמיד יודעת למה. הייתי רוצה להיות מה שהם רוצים שאהיה אבל אני חוזרת לעמוד כאן, אפילו שאני מנסה שלא כל פניה שאני עושה, כל שביל בו אני צועדת, הכל מוביל אותי חזרה למקום שאני יודעת שאני לא יכולה ללכת, אבל אני ממש רוצה להיות בו. הקו בו השמיים והים נפגשים קורא לי ואפחד לא יודע לאן זה מגיע, אם הרוח נושבת בגבי יום אחד פשוט אפליג ואז אי אפשר לדעת אם אשוב בכלל
כולם חיים חיים מסודרים מעוצבים, כולם נראים כל כך מאושרים. לכל אחד יש תפקיד, אולי מתישהו אזרום עם התפקיד שלי.. אבל הקול בפנים שר שיר אחר, מה לא בסדר איתי?
רואים את האור מנצנץ על הים זה מסנוור ממש, אבל אף אחד לא יודע כמה עמוק הוא נוגע
ומרגיש שהוא קורא לי בוא לחפש אחרי וגלה לי מה יש מאחורי הקו הזה מה קורה אם חוצים אותו? המשך השיר בחלק אחר של הסרט, הסבתא הפראית ומעודדת הקול הפנימי חוזרת והיא שרה:
... לפעמים נראה שהעולם נגדך והמסע משאיר צלקות אבל הצלקות מחלימות וחושפות לאט את מי שאת. האנשים שתאהבי ישנו אותך, הדברים שלמדת ידריכו אותך, ואין דבר בעולם שיכול להחריש את הקול השקט ששר בך. וכשהקול מתחיל ללחוש לך- הגעת כל כך רחוק, האם גילית כבר מי שאת? מואנה: אני הילדה שאוהבת את האי ואוהבת את הים, שתמיד קורא לי. אני הבת של ציף האי, אך אבותינו היו נוודים שחצו בים את העולם והם קוראים לי. אני הובלתי אותנו לכאן והמשכתי במסע מעבר, אני כל מה שלמדתי ויותר מזה וזה קורא לי. והקול בכלל לא בחוץ, הוא בתוכי. הוא כמו הגאות עולה ויורד בי. אשא אותו בליבי הוא מזכיר לי, שמה שלא יהיה, אני יודעת את הדרך. אני מואנה.
האאא קתרזיס!! והקול שלנו הוא קול השורשים שלנו, הוא הקול שמחובר לטבע שלנו, הוא קורא ביער, בים, בכוכבים והוא יודע תמיד היכן הוא והוא יודע את הדרך. והוא קורא לנו לצאת שוב ושוב למסע המסע אל הקול הפנימי כנראה שצריך רק להקשיב.
שיר האבות הנוודים We know the way, בבית קוראים לו away away למרות שזה בעצם משהו בפולינזית אנחנו קוראים ברוח ובשמיים כשהשמש גבוהה אנחנו שטים לאורך הימים על גבי רוח האוקיינוס בלילה נותנים שם לכל כוכב ויודעים איפה אנחנו ויודעים מי אנחנו אווי אווי אנחנו שטים למצוא לנו אי חדש בכל מקום שיהיה אווי אווי אנחנו מדמיינים את האי וכשמגיע הזמן למצוא אותו, אנחנו יודעים את הדרך אווי אווי אנחנו חוקרים קוראים בסימנים, מספרים את סיפורי אבותינו בשרשרת לא נגמרת
Aue, aue
Te fenua, te malie
Na heko hakilia
We know the way וכך זה ממשיך away away The end
