הבהוב העונה
מתישהו השיניים הפסיקו לנקוש ביציאה מהמקלחת, בהדרגה אפילו בלי לשים לב, החלון שם נשאר פתוח תוך כדי הרחצה. התנור נשאר מאופסן בארון שמתחת לכיור, מחבואו לנסיעות, רק בליל הסדר כשאחד המלקושים האחרונים לעונה בא לבקר אותנו, יצא התנור לריקוד (כנראה אחרון), מזכיר לנו נשכחות, ימים של חום מאורגן. השמיכות של הפוך כבר חונקות מידי ואנחנו מזיעים תחתיהן כי פתאום נהיה קיץ ואלו שבאות אחריהן ככה ככה עוד לא מסתדרות עם המזג אויר. חוסר נוחות של מעבר. קפלנו את השטיחים. הבגדים הקצרים כבר עלו מעל לארוכים, בחלק מהארונות. על יד דלת הכניסה משמשים בערבוביה מגפיים, נעליים, סנדלים, מוקסינים, גרביים. תקופה כזו שמשתמשים בכל הבגדים ובכל סוגי ההנעלה. הילדים כבר לפעמים מתקלחים יום אחרי יום, אם הם מחליטים לרבוץ ארוכות בשלולית חורף חמימה, או שהם מג'דייפים מעל לקו האדום (של אמא שלהם). לפעמים מוצאים מעיין נקי יחסית והם מרגישים שזה מספיק מקלחת.
סך הכל שני קפה ביום, פתאום אחד מהם נהיה קפהקר, לפעמים שניהם, זה אומר שיש מגש קרח בפריזר הצפוף שלנו, ובקבוק מים פתאום הופיע במקרר תופס נדל"ן יקר ערך. סלט ירקות כבר לא מצמרר בארוחת ערב, נאכל עד תומו ומיצו נשתה במיצמוצים. קנינו גם שלוקים, למרות שלדעתי יש לנו באחד הארונות חבילה משנה שעברה, שנזנחה כשהתחיל להפציע החורף, מוקדם מהצפוי לעונה. יושבת ליד המצות. אני מתנדבת לשטוף כלים (!), בימים האחרונים זה עם הרבה יותר שמחה. וגם - כבר לא מחממים את המים בשביל לשטוף אותם, הצלחות והכוסות עומדות באומץ ב-20 מעלות הדחה, גם הידיים. גם החניכיים בבוקר, כבר פחות דורשות שאחמם להן מים בשטיפת השיניים.. אז זה חוסך לנו גז, והבלון ממשיך וממשיך להגמיע אותנו... ולא נגמר תוך 3 שבועות as it used to be. כבר אף אחד לא צועק 'גוועלד' כשהמים במקלחת מכוונים ל-39 במקום ל-41 טוב, רק לפעמים. צועקת שיתנו לי עוד מעלה. החשמל מספיק יותר.. כל כך הרבה חשמל, הרגשה שהוא נשפך מהמצברים. כבר הרבה זמן שלא הסתכלנו כמה יש, חיים את השפע האלקטרוני אנחנו מחזירים אליו את האמון השלם והבטוח ואופים עוגיות ועוגות כך באמצע היום, כמו פעם. כבר מרגישה את חזרתו לשולחן של טוסטר הלחיצה.
הימים ארוכיייייםםם, מתחילים מוקדם, ואין מה למהר ולסיים אותם הם מושכים עוד ועוד. ואם חשבתי שפספסתי את השקיעה אני בדרך כלל טועה.
יש לי עוד הזדמנות כנראה שאביב זה הזמן הזה בו יש עוד הזדמנויות ואפשר לצאת לראות איך השמש, עיגול האש, שוקעת בקשת גדולה מאחורי ההרים ההם שבמערב. לאט. לפניה עוד קיץ שלם לחוּם עלינו, אין מה למהר עכשיו. ולנו אין לאן לברוח.
החלונות נשארים פתוחים גם בלילה, הפעלנו מאווררים כבר כמה פעמים יתושות יתושות יתושות הסנודיי עובר לקדמת המיטה המטקה המחשמלת מתחממת על הספסל. כוס יין לבן שנ''צים עמוקים החיוויאים שוב סובבים סביבנו בשמיים, הופכים לחלק מהחניה, לחלק מהמשפחה אמא! חיוויאי בשעה 9!" אחרי שנה של צפרות אפילו אני כבר מזהה והוא מגיע מידי יום להגיד שלום. הנקר דופק לנו בבוקר מקצב עדין של התעוררות הדרורים מזדווגים בגינה של המסעית (ראיתם פעם?) הציפורים בונות קינים בכל מקום, הציוצים שלהן חזרו להפיח צלילים במרחבי ההקשבה. הפרחים מטפחים שכני קוצים לגובה מפלצתי אקליפטוסים ענקיים שרים בלוז כנעני.
אפילו המסעית, לאחר שהכירה מקרוב את בוץ הגולן, הבינה שאם תהיה סבלנית ותתן לחמה כמה ימים, היא תוכל להתחלץ בלי טרקטור...כמעט מכל מקום.
האדמה מתייבשת.
וכבר אין לחזור לאחור.. גם אם פתאום מפציע שוב יום קפוא וגשום ויורד שלג בחרמון, זה כבר לא זה, המעבר כבר קורה, כבר קרה, את כבר על הסרט הנע. וימי החורף שעד עכשיו היו לחם חוקנו הופכים לאיים של קור בתוך ים של חום, שמי זוכר אותו מלפני חצי שנה, כבר כובש מטיל מצורו כאילו היה כאן מאז ומעולם. הימים מתארכים כל כך מתחברים אלו לאלו, חוט שמש ארוך שרוקם אותם זה אל זה קשה להפריד קשה להרפות קשה לקלוט כשנגמר פתאום. כל כך הרבה ללכת ולראות ולגעת, כל כך הרבה רשימות. ובשעות המתות כשאין מה לעשות מכל המה שיש לעשות, מסתובבים מסתובבים מסתובבים ואז תופסים מאצ'טה יתומת-יד ומבלים בכיסוח גדולי גדילנים. או פורטים על גיטרה שירים למתחילים.
עונת מלפפונים של לימודים (שנקראים פורמלים) הילדים עסוקים בכל מיני אין זמן לחוברות, לאחיזת עפרון, לחשבונות. יש זמן למפגשים, לקשרים, לשכב בשמש לתת לה לזקק מאיתנו תמצית צוף זיעתית ריחנית שתתמזג בריח הפריחה המטורפת המתאדה בירוק שעל רקע הירוק שעל רקע הירוק... 50 גוונים של ירוק.
כבר קצת מזהיב בקצוות
והקיפודנים מסתגלים.
לפעמים אנחנו מרגישים אשמה, הם לא 'למדו' כלום כבר תקופה. רק היו. היו במקום בו הם אהובים כל הזמן, בו קשובים אליהם, לרצונות ולסקרנות שלהם ונפגשים איתם לב אל לב ברציפות מהבוקר עד הבוקר שאחריו ואז מחדש. מי יודע איזו השפעה יש לזה עליהם... ועל העולם
עלינו לגולן לעונתו הקצרה אך הראויה ביותר, לפני שהוא מזהיב ומתקצה וחושף בזלות וגילינו מאגרים שעולים על גדותיהם ונשפכים לכל עבר, מעיינות נובעים במרץ, שלגיות חרמוניות אחרונות, אויר נקי וטעים, פרות וסוסים, חורשות אקליפטוס גשר, סירה. המון מטיילים טובי לב (לא טיילנו בגולן בפסח, השם ישמור, אבל גם אחרי פסח, מסתבר שיש "בין הזמנים" ((הראשון לשמו)) ונראה לי שפגשתי בזמנים של בין הזמנים יותר דתיים מאשר פגשתי כל חיי), אפילו מישהי שפגשנו בצפת באוגוסט וזכרה שאנחנו מהמסעית... והקפה השחור זורם כמים, והשאלות חוזרות :), אנחנו מגוונים ניסוחים, משננים אותם. וכולם מחולצתים עם סמלים קטנים על הלב ואיור סיסמתי על הגב, מציינים שייכות למשהו גדול מהם. ואנחנו שייכים למסעית, על חולצתנו אין איזה סימן פרט לדביקים שהילדים מעיפים עלינו (הגולן הוא מחסן תחמושת ירוקה בלתי נדלה). אנחנו שייכים כנראה למקום שאנחנו חונים בו.
אני בשגעת אביב, רוצה להיות בכל המקומות בו זמנית בכל האירועים, בכל המקומות הפורחים, הזורמים, בכל הנופים שעוד מעט לא יראו כמו שהם נראים, כי האביב הוא קצר ורגעי וזמני ומייד נאכל בלהבות, שיבולי וקוצי הקיץ הארוך של הלב. לא סיפרו לי שגם כשנודדים אי אפשר להיות בכל המקומות באותו הזמן. אני לומדת לוותר על המון המון דברים... מוותרת על כל מה שרחוק מהעין גם אם קרוב ללב. לומדת לשקוט גם כשהכל מתלהב. ולבחור נכון. מזמנת לי אחווה בין נשים שתמיד איתגרה אותי, לשתף בה רעיונות ושמחות, לשתף בה גורלות והתאהבויות, להבריא בתוכה מתחרות, קנאה וקטנוניות. לשקוט בה. מפזרת את זרעי הרעיונות שלי, לפעמים הם מוצאים מצע נכון להתחפר בו ומי יודע כמה זמן עד לנביטה, בעצמי כבר שכחתי הרבה ממה שאמרתי נותנת לרוח הדברים להתערבב עם עצמה ולרעיונות להתרקם מחדש בלבבות אחרים.
להדהד. לחזור אלי במערבולת זרעי קיץ נישאים ברוח, לכל אחד מברשת מצנח שקוף, כדור לבנבן. סבים סבים אנחנו מנשבים בהם מהבל פינו, שאינו נראה כבר, לפזר את ראשם הלאה הלאה אי אן. והאויר של האביב מריח מאהבה ואנו זורעים אותה סביבנו: Time to eat all your words swallow your pride open your eyes time
:sowing the seeds of love
High time, we made a stand And shook up the views of the common man The love train rides from coast to coast DJ's the man we love the most
Could you be, could you be squeaky clean and smash any hope of democracy As the headline says you're free to choose There's egg on your face and mud on your shoes One of these days they're gonna call it the blues yeah, yeah Sowing the seeds of love, seeds of love, sowing the seeds Sowing the seeds of love, seeds of love, sowing the seeds I spy tears in their eyes they look to the skies For some kind of divine intervention Food goes to waste So nice to eat, so nice to taste
Politician granny with your high ideals Have you no idea how the majority feels? So without love and a promised land We're fools to the rules of a government plan Kick out the style, bring back the jam, yeah, yeah
Sowing the seeds of love, seeds of love, sowing the seeds Sowing the seeds of love, seeds of love, sowing the seeds The birds and the bees My girlfriend and me, in love
Feel the pain Talk about it If you're a wanted man Then shout about it Open hearts, feel about it Open minds, think about it Everyone, read about it Everyone, scream about it Everyone (everyone, yeah) Everyone (everyone) read about it, read about it Read it in the books, in the crannies and the nooks, there are books to read (Sowing the seeds) Sowing the seeds of love, we're sowing the seeds, Sowing the seeds Sowing the seeds of love, sowing the seeds Sowing the seeds of love Sowing the seeds of love Mister England sowing the seeds of love Time to eat all your words Swallow your pride Open your eyes
Time to eat all your words Swallow your pride Open your eyes
Time to eat all your words (high time we made a stand and shook up the view of the common man) Swallow your pride (and the love train rides from coast to coast) Open your eyes (every minute of every hour) Open your eyes (I love a sunflower) Open your eyes (and I believe in love power, love power) Open your eyes (love power)
Sowing the seeds of love, seeds of love, sowing the seeds Sowing the seeds of love, seeds of love, sowing the seeds Sowing the seeds of love, seeds of love