חודש לפני הטיול
תובנה חדשה עלתה לאויר ושודרה ב-live תובנה שהתבשלה בעצם בחודשים האחרונים, שהיו רוויי מתח וטלטלות גם אם רק זרם תחת פני השטח ולא התגלה בקמטים ושערות לבנות עדיין. אז אני מתקרבת לגיל 40, זה לא חדש. זה אמנם אבסורדי כי איך זה הגיוני שאני כבר חיה כמעט 40 שנה.. מרגיש לי כאילו עשו אותי אתמול. אז כשאני חושבת על זה מידי פעם, על המספר העגול הזה שיופי, אז אני מגיעה אליו, א-ביג דיל כמו שאומרים ביידיש, זה מכה בי בתדהמה.
משבר גיל ה-40
לפעמים הוא אינו מחכה לגיל 40, הוא מעגל מלמטה. לפעמים בזה שאתה מחליט לעשות דווקא תרגיל מונע משברי גיל 40 אתה מביא על עצמך את המשבר. וזה כנראה מה שקרה לי בעוונותיי. אבל זה לטובתי קרה, כי הנה אני מבינה עכשיו משהו קטן, קצת יותר טוב ממה שהבנתי אותו קודם. כמו שאומרים על לימודי הקבלה (להתחיל אחרי גיל 40) ועל פריצות דיסק (לא קורות בדרך כלל אחרי גיל 40) יש משהו בגיל הזה שמנקז אל תוכו מעבר מנוקשות פיזית ומנטלית מסויימת למצב צבירה אחר. אז אני מקווה שזה שעשיתי קצת יוגה ישפר את הנתונים שלי לקראת ה-40 הזה ויביא לי מהאיכויות שלו כבר בגיל 38 וחצי המלחיץ משהו.
אז בהקשרי גמישות גם יש לי משהו להגיד. כלומר יש איזו תובנה שתקפה אותי ואני חייב לספר לכם עליה. תמיד הייתי גמישה, פיזית אני מתכוונת. יכול להיות שזה חלחל בתחומים מסויימים גם לצדדים פחות גופניים, קשה לי להעיד על עצמי בקטע הזה. אבל הייתי גמישה, הגעתי לשפגט, הגעתי עם הפנים לרצפה בפיסוק לפנים, הגעתי. אז יוגה וזה וכיף ולא צריך להתאמץ כדי לשמור על זה בצורה היסטרית וההריונות רק ריככו יותר ויותר את כל העסק. ואז אני מגיעה לגילאי ה30 המאוחרים וגמישה גמישה אבל הדברים לא חוזרים לאותו מקום. אז מעולה לי שעד היום ניסיתי להגיע להכי רחוק שלי, להתמתח עד שמרגישים את הכאב הנעים הזה שהרצועות והגידים נאנחים בו. הגבולות שלי היו נרחבים, מאופק עד אופק ועד הכאב או תעוקת הנשימה שסימנו – די. וכשהמורה שלי ליוגה, מירה, אמרה לחשוב על הגבולות, להבין אותם לחקור אותם על מזרון היוגה שלי (מעבדת המחקר הדינאמית שלי), לקחת אחראיות על הגוף. אז חשבתי על הגבולות האלו ולא הבנתי שיש לי כבר גבולות חדשים.
והגבולות החדשים הם קצת לקחת חזרה כמו ליפא העגלון, והם נמצאים באיזשהי רצועת ביטחון שאני לא יודעת איך מתנהלים בה וכמה רחבה היא (כי תמיד יש את ההוא שעומד שם במראה הצידית ועושה עם הידיים: יש לך עוד, יש לך עוד, יש לך עוד). זה איפשהו במקום שבו מפסיקים לאכול לפני שמתפוצצים. אזור הלפני, איך מזהים אותו? אין לי מושג, אבל שם אני צריכה לעצור. אז איפה היינו.. טיול וזה..