ואין שם חורף גם כשקר

אני, הסתיו והבלבול משולש של מפגש פסגה עונתי קפאנו בשָארקיוֹת בגולן ובקרה הגלילית השתבחנו כמו ענבים. קרה מקפיאת אפים, גובשת זגוגיות שכמותה. והנה אנחנו ממדליקי התנורים בצפון ממתכסי הפוך מלובשי השכבות על כל קליפותינו עטינו עוד קליפות וביניהן אויר מבוֹדד בדידוּיוֹת שיהיה לנו חם. ובתוכי אפרת הנודדת מושכת בחוטים: בואו נרים את העוגן! בואו לארצות השמש של הדרום! אבל הסתיו ברך אותנו ביובש מרטש מרקע סודק ובהשתרשות בלתי צפויה וחסרת סבלנות והאדמה צמאה והשורשים שואלים האם מותר? האם מותר? כל כך רוצים אפילו שעוד לא רטוב, אפילו שלא יודעים איזה חורף יהיה מותר? אמא? ואני זה קצת מוקדם לי מידי. הם פורחים כמו רקפות בארבל עוד לא מוציאים לבבות עלים כבר הכתר הורוד מציץ אומר: אנחנו פה! ​

​ סתיו לא זמן של לקחת החלטות גדולות מידי אני משחררת אותן בלי. זמן של התכנסות פנימה בנסיון להגיע לאיזשהו סדר מבלגן הקיץ כדי שדברים יפלו למקומם בתוך הזמן. והזמן נדחס על ידי החשיכה כל יום עוד קצת דברים נשארים פתוחים, כמו פצעים מחכים לזריחה של מחר ושוב אני מחזיקה בימים סופרת אותם אוקטובר נגמר ואז נובמבר. ואין שם חורף גם כשקר שרים על קיץ שלא נגמר.

אני זוכרת נובמברים מבולבלים, מחשיכים, מחרידים אותי. זוכרת שהפחדים באים בחושך, מקיפים אותי, והשנה- אני מסתכלת עליהם ואומרת להם בקול רם: "נראה אתכם נראה אתכם אני יודעת מה קורה לכם בסוף דצמבר. אני יודעת בדיוק פוף! זה מה שקורה לכם נראה אתכם". ואני רואה אותם. ואני יודעת לא הולכת לעשות בדיקות דם בנובמבר או משהו דומה בדיקות מוסך בדיקות נוכחות בדיקות בית זה לא הזמן זה לא האור הנכון. זה הנובמבר הכי טוב שהיה לי והכי לא מצליח להיות מרוכז ומספיק. על השולחן נערמות עבודות לא מסויימות במסעית נערמות שמיכות של קיץ של סתיו של חורף ובגדים מכל הסוגים וסנדלים ונעליים ומגפיים והכל מרגיש צפוף דחוק עמוס השקיעות נעלמות עוד לפני שאני מספיקה לעכל את ארוחת הצהרים אני אובדת אני נרדמת ורואה את זה קורה בנחת.

והנה הוא פתאום הגיע דצמבר החורף כאן תכף יבוא הגשם אני מרגישה את זה בעצמות המאוחות שאוּרי כל הזמן אוסף ומגלף ומשייף ומשייף באבק העצמות על הרצפה. אני מרגישה את זה. הכל מתכנס למערה שלו, לזמן שלו, ללפני השקיעה, לאחרי השקיעה, לכשיש חשמל לכשאין חשמל, לכשיש ריאוּת כשאין ריאוּת, לחום ולקור. דברים שנראו כמו עונש נושאים בשורות של שינוי, התחדשות, בחינה מחדש של נקודת ההשקפה במקום להצמית אותי, להרעיד אותי מפחד, כמו בכל הנובמברים. באתי מוכנה הפעם. באתי ומאחוריי שנה ומשהו של החיים הכי אני שלי באתי ובתוכי אני ובייתי איתי האני שלי בחוץ נהנה מכל מזג אוויר ופוחד לעבור למשהו אחר ופוחד להתכנס על עלעליו לתוך בית קבע אחד. ופוחד לאבד את מה שהיה כשנדד את הרוח בשיער. מנסה להסתרק ומהרהרת לי..

העירפול, ההשתגעות, הדחיסות, הלחץ מגע האדמה המועך אותי מהצדדים כמות ימי הקור שספרתי כמות שעות האור שאיבדתי השאיפה גבוה לאור השמחה המתפרצת עם כל טיפת גשם הדחף המשתלט לאויר צח לרקיע רחב אני הזרע הנע בקליפותיו, פסיגיו כבר יודעים את המשך הדרך והוא עדיין במערבולת קיומו המקופל, המזין, המעוגל תוהה לאן כל זה הולך מה ימות, מה יגמר ומה יוולד.

כולם רוצים להשאר ורק אני רוצה להמשיך כדי לא לאבד תנופה כדי שאוכל בקפיצה מרהיבה לעבור את החורף ואחר כך לראות באביב.

​גבע אלון - אין שם חורף

הסתיו בא לי טוב עם גבעלון והגעתי לשיר ה-100 של הפלייליסט