לבנה כשֶלֶג

תמה לבנת הדם ואני מתבוננת בלבנה הבאה עלי לטובה. מדפדפת בהודעות שאני שולחת לעצמי, מגיעה לרשימת הלבנות השמאניות ששלפתי אי שם במקום ובזמן ותוך כדי התמתחות לספורט האהוב עלי - הטלת ספקות, אני תוהה אם השמאנים האמיתיים באמת חושבים שמתאים לשים סביב זמן זה בשנה לבנה שנקראת לבנת השלג. או שאולי אני לא מסונכרנת עם משהו, שלא לומר אף אחד לא מספר לשמאניות מתחילות שומדבר בבית הזה. אולי עשו שינויים ולא עדכנו, אולי אההמ.. זו לא הלבנה הנכונה ואני מפספסת משהו. לא משנה באמת, מפה לשם.. הלבנה החלה את מהלכה ואני משחררת את עניין השלג, מניחה בצד שלא יפריע עם כל החום הזה שמאפשר לי לטבול את עצמי בכנרת ולהרפות את העור שלי על אבני הבזלת בחוף ככלבת ים שמנמנה, עייפה ושמחה. הרהבתי להודיע שהכי קר כבר מאחוריי.

בזמן היום הרביעי להתמלאות הלבנה שבוע לאחר מכן, בלי להתבלבל, בכלל הטמפרטורות צונחות חופשי ללא מצנח, המשקעים מגיעים בעיתם ויורד עלי השלג היפה ביותר שראיתי מימיי. למרות שכבר נשמתי לתוכי את הסיפור שמאחורי לבנת השלג הוא מגיע אלי גם בצורתו הגשמית, השלגית, אחרי שכבר התחיל להיות חם, אחרי שכבר פגשתי אותו בגינתי איזה 3 פעמים השנה ונותן יום הופעות של פעם בחיים. מושך את החורף לקצה גבול היכולת שלי עם הלבן הבוהק, עם האפור העוטף, עם המחסור באור רציף. ואני חוזרת להרגיש כמו פטריה טחובה באדמה, מחליטה שהשנה אין בשביל מה לצאת ושרה לעצמה עמיר לב: החורף הקשה ממשיך בינתיים, השלג מכסה תקופות יפות.

ביום ה-12 להתמלאות הלבנה לבנת השלג מזמינה אותי להסתכל על החֶסֶד. אני מוצאת שחסד כמו שלג כמו גשם כמו שמש כמו קסם הם לא דברים נקודתיים, הם מורעפים ברבים באלפים ברבבות במליונות בכמויות חלקיקים נוצצים מקיפים ויורדים ושוטפים. כמו ציפור מיסתורית מכניסה תחת כנפיה ממטירה ענני נוצות. אני שמה את ליבי על מה שיורד עלי ככה משמיים ונוחת סביבי ומאפשר לי הרגשה טובה. לילה בחוץ עם חברים סביב האש, טיול עם הרבה חברות, מרחבים נשיים, המון המון מים לטבול בהם, עיניים ועוד עיניים שמוכנות להביט מקרוב. מגע מלטף, מקלחות חמות, ילדים מתרפקים, בקשות לעיטוף, מילים חכמות של נשים חכמות, של ספרות חכמה. אני מרחיבה לזה את המקום, שיכנס, מרחיבה עוד, שיכנס עוד. שיכנס דרך זה החום, שכבר יפשיר את הלב שקפא, שכבר יוכל להפתח עד הינמסות. משהו בי כורע ומתחנן. האדמה מתחממת ומזמינה אותי לטמון בה, צעד צעד, זרעים של עוצמה לקראת הקיץ. אני מצעידה מתוכי מילים סגולות, הנה אני דורכת אותן אל האדמה ברֶגֶל: שֶלֶג, גֶשֶם, שֶמֶש, שֶקֶט, קֶסֶם, טֶקֶס, יֶלֶד, רֶגֶש, קֶדֶם, גֶלֶד, חֶלֶק, חֶסֶד, בֶגֶד, כֶפֶת, כֶתֶם, קֶצֶף, צֶמֶר, סֶבֶל, עֶצֶב, עֶצֶם, אֶבֶן, דֶרֶך, רֶחֶם, וֶסֶת, אֶפֶר. ת

לבנת השלג