קשר הירח שלי

לפני שנים רבות רבות עזב אהוב את אהובתו וטס אל מעבר לים. אחרי כמה זמן הגיעה ממנו, חבוטה בדואר, קסטה עם שירים מראש מצעדי הפזמונים האמריקאים. היא שמעה אותם הרבה, כולם נשמעו לה כמו שירי אהבה שהוקדשו אליה במיוחד, תמיד היא כזאת, אישית. ועד היום אם היא תשמע משהו משם היא תזכר, בהרגשה, ואולי יציף אותה משהו שהיא לא תוכל להסביר, רגישה לנגיעות כמו גיטרה מתוחה מידי תתהלך עד שזה יעבור. רק משהו קטן חוזר ומתעורר בראותה את הירח עולה, נתקע בענפים של אלון תולע, מתמהמה שם, משתחרר וממשיך במסלולו מעל ההר. ספק אם השיר שזה מעורר בה היה בקסטה, כל כך לא קשור, כל כך בעברית, כנראה נצרב בזיכרון ביחד עם הסיפור, התאחה והתקבע על הסרט החום המבריק של חייה. היא לא יכולה לראות אותו מפריד בינינו ים אבל עלי וגם עליו אותו ירח קם. מאז אני מביטה בירח.

אני מנופפת לו היי בלילות כמו אל חבר ותיק הנה הוא בא שוב, מתמלא מעל האופק כמו תוף ריפוי שמאני עורו זהבהב ומוכתם. לפעמים הוא מרגיש כמו אישה, בעיקר בהתחלה כשהיא רק מגיעה, נותנת הופעונת שניה אחרי שקיעה ואז שניותיים. חיוך עדין כזה, יוצאת מתוך המערומים החשוכים שלה, חולצת שד. אני מתרגשת אליה כמו אל חברה טובה שלא ראיתי המון זמן..נגיד שבוע, כמו סבתא חכמה. תודה שאת שם, אנחנו יוצאות לסיבוב חדש יחד. וגם בסוף המחזור שלה היא מלווה אותי, בבקרים, כל יום פחותה ומתמעטת. ואני בפליאה על מהירות הזמן החולף. הרבה פעמים כשאני מביטה ומהנהנת אליו אני יודעת שעוד עיניים נשואות לשם ומתחברות לשלי. אני רואה ומחשבת את קרני הזוויות הנשברות בו כמו מראה, כמו מכת סנוקר, פוגעות וחוזרות לאדמה. הנה הקו שמגיע מהעיניים שלי לירח, הנה הקו שמגיע מהירח למקום אחר. אני משאירה בו דש והוא אוגר את מבטיי.

וככה הם חיו האישה והירח, כל אחת בדרכה, הירח יוצא האישה פורחת, הירח שר האישה מתירָחָת, הקשר בין האישה לירח הלך והתפתח. במעגלי החודש לפעמים שתינו מלאות וריקות באותם הזמנים והכוחות מסונכרנים. לפעמים אנחנו הפוכות, כשהלבנה מתמלאה אני מתרוקנת והכוחות המנוגדים האלו מבלבלים, גורמים לי להגיד "היי" חטוף ולחזור להתכנסות שלי, לחשיכה שלי לקונכיה. שתזהר לעצמה זאתי, כמה אור היא עושה יא אללא. בימים שהיא יוצאת לליווי צמוד של החמה ומשאירה אותנו בלי האור שלה בלילה אני יוצאת לישון ביער. בחושך הזה שאין בו מן הנחמה שבפנס אבל יש בו מן הנחמה של רכות המבט, אני מתיַרָחָת לחודש חדש. מדברת עם עצמי, עם האש שבמדורה ועם מי שמתירחת איתי, על מה שהיה מאז החושך הקודם ועל מה שיהיה עד הפעם הבאה. עוצמת עיניים וישנה קרוב לאדמה ולמקצב המעגלי שלה, מרגישה את נשימתה, מוגנת תחת העצים, חולמת שאני מחליפה את הלבנה, עולה בדרך מסתורית לסיבוב הופעות לילי וסודקת בשיר געגועים את חומות הלב שסביבי.

בוא ותפוס טיול עם אחותך הלבנה, תן לה למלא באורה את חדרי ליבך. חיית כחתול רחוב, אכלת רק אזוב, ברחת ממה שלא הבנת ועשה לך טוב היא חלקה כל כך ואתה נמס לאדמה, היא תתפוס אותך ביד חמה זה מבלבל אבל זה בסדר היא פשוט נעה בדרכים מסתוריות בוא ותפוס טיול עם אחותך בגשמים תן לה לדבר על דברים שקשה להסכים לקחת זה לפגוע. בשביל לרפא צריך לנגוע. אם אתה רוצה הכי גבוה, תלמד גם לכרוע. היא מרימה את הגאות, עושה את הגלים היא רואה את הגבר שבפנים זה מבלבל וזה בסדר היא פשוט נעה בדרכים מסתוריות זה בסדר, הכל טוב. הרימי לי את הימים, האירי לי את הלילות. יום אחד תסתכל אחורה ואולי תבין איך זה החזיק אותך, האהבה הזו וכשתעמוד שם, צד את הרגע, תוכל לגלוש שוב, לעוף עם התחושההה. זה בסדר. (אילתור בתרגום חופשי לmysterious ways של U2)